עיניים מרוכזות בספר.
ידיים מונחות לצידיו
דממה רכה.
ושעון מתקתק.
תיק־תק. תיק־תק.
בחוץ המולה.
יום עמוס.
שכונת מאה שערים.
ובפנים?
כאילו העולם עצר מלכת.
כך עוברות שעות.
כך עוברים ימים ולילות.
כך גדל בתורה הרב יוסף שלום אלישיב.
"כך צומח גדול הדור?"
התפלא אותו אדם שביקש לראות את לימודו.
"תראו לי איך הוא לומד.
מה הסוד שלו?"
אחרי שעות ארוכות,
ורגליים שמתחילות לכאוב –
הוא מתחיל להבין.
ככה צומחים.
לא בקפיצה אחת.
לא ברגע דרמטי.
אלא מדקה אחת ועוד דקה של לימוד.
מעוד סברה.
מעוד חזרה.
מעוד ויתור קטן על נוחות.
כי יש לה כוח להתמדה הזאת.
כוח של ברזל.
איך צומח ילד?
איך נבנים חיים שלמים?
כן
מטיטול שהחלפת ועוד אחד.
מארוחה שהכנת ועוד אחת.
מלילה בלי שינה ועוד בוקר שמתחיל מחדש.
ולפעמים זה מרגיש כאילו שום דבר לא זז.
אבל זה לא הולך לאיבוד.
זה נאסף.
אחד ועוד אחד.
עוד תפילה.
עוד חיוך.
עוד השקעה קטנה שאף אחד לא מוחא עליה כפיים.
ככה בונים חיים.
ככה מצמיחים אנשים גדולים.
הנה קרב לו חג השבועות.
ספרנו יום אחד ועוד יום,
עוד צעד קטן ועוד אחד
והגענו.
הלוואי שנזכה גם אנחנו להאמין בכוח של עוד תפילה, עוד מעשה טוב, עוד רגע של התמדה.
כי ככה צומחים באמת. ככה נבנים חיים של אנשים גדולים.
חג שמח!