יש רגעים כאלה, קטנים, כמעט שקופים…
שאם לא נעצור שניה – הם פשוט יחלפו לידנו.
זה יכול להיות פרח יפה בדרך לעבודה.
זה יכול להיות ילד שמחייך אלייך חיוך מתוק בלי סיבה.
זה יכול להיות רגע קטן של משפחתיות. שהלב מתרחב ואת מרגישה את הטוב.
יש רגעים כאלה שאת כמעט רוצה לעצור את הזמן. גם לך קורה לך שעולה בך המשפט הזה "חבל שאין לי מצלמה עכשיו"?
עם הזמן אימצתי לעצמי משפט אחר.
ברגעים קטנים ומתוקים
אני פשוט אומרת לעצמי בראש:
"זה הרגע המאושר בחיי."
והמשפט הזה ממלא את הנפש.
כי פתאום הרגע לא סתם עובר לידי.
פתאום אני ממש חיה אותו.
זה כמו פלאש קטן בלב.
תקתוק של מצלמה פנימית.
רגע של תיוק והנצחה.
כי לפעמים אנחנו יכולות לתייק לעצמנו
מתכונים, קבלות, הודעות…
אבל רגעים טובים?
הם נעלמים לנו מהלב אחרי שתי דקות.
ואולי
אם לא נעצור לזהות רגעים קטנים של אושר –
אנחנו עלולים לחכות חיים שלמים לאיזה "רגע מיוחד" שיגיע.
אולי אושר הוא היכולת להגיד:
הרגע הזה – טוב לי בו.
אז השבוע, בתוך כל המרוץ,
אני רוצה להזמין גם אותך לעשות מדי פעם "פלאש" קטן בלב.
לעצור לשניה,
ולהגיד לעצמך:
"זה הרגע המאושר בחיי"