איילה יקרה,
אולי לא זכיתי להכיר אותך אישית,
אבל כן זכיתי להכיר, לפני שנים, את ההורים שלך ואת הבית המיוחד שבו גדלת.
וכששומעים את הסיפורים עלייך, אפשר להבין מאיזה בית צמחה אישה כזאת.
בתקופה האחרונה מדברים הרבה על העצמה אישית.
לא להתמקד בחסרונות.
להרים את עצמנו.
לראות את הטוב.
ואני מודה שאצלי, זה קצת הרחיק הצידה את המושג "חשבון נפש".
כי בסוף כל ערב אני משתדלת לעשות לעצמי רשימה:
מה עשיתי טוב היום.
איפה הצלחתי.
ואז שמעתי את ההספדים:
"איילה הייתה עושה חשבון נפש בכל ערב."
ואז עלתה בי מחשבה: קצת לא נעימה להודות בה.
רגע…
חשבון נפש? זה לא משהו של פעם?
היום הרי מדברים יותר על חיזוק, פחות על ביקורת עצמית.
אבל אולי זה לא סותר בכלל.
כי נכון –
כשאישה רואה את המעלות שבה, זה נותן כוח.
אבל יש עוד משהו שנותן כוח:
להסתכל בכנות גם על המקומות שבהם נעלמנו קצת היום.
על תגובה שלא אהבנו.
על רגע שפחות היינו מי שרצינו להיות.
לא כדי להרגיש אשמות.
ולא כדי לפתוח עכשיו מסע ייסורים לפני השינה:)
אלא פשוט כדי לקום מחר קצת יותר טובות.
קצת יותר מודעות.
ואולי זאת אחת המתנות הטובות שאת יכולה לתת לעצמך:
לא לעבור את החיים על אוטומט. אלא לעצור רגע,
להסתכל פנימה, ולבחור מחדש מי את רוצה להיות מחר.