את השיעור הזה לא למדתי בכיתה ב׳.
האמת? גם לא בכיתה ג׳ או ד׳.
את השיעור הזה למדתי ממקום אחר.
ממשחק הכסאות
מכירות את המחול הזה
מחול הדאגות?
זה מגיע דווקא בלילה. בשקט.
סיימת את כל המשימות של היום… פחות או יותר 🙂
את נכנסת למיטה, מניחה את הראש על הכרית, עוצמת עיניים…
ואז,
אז הן מגיעות.
אחת אחרי השנייה.
מחשבה ועוד אחת.
מתחילות להסתחרר במעגל.
עד שיום אחד רציתי להפסיק את הריקוד הזה.
המנגינה עצרה.
המחול נדם.
וכמו במשחק הכיסאות…
נשאר כיסא אחד פחות.
יודעות למי?
לביטחון.
שמעתן בטח פעם על הנקודה המענינת הזאת
שבמילה דאגה יש את כל האותיות הראשונות
א', ג', ד' ו- ה', אבל ב'?
ב' של בטחון חסרה.
ובמה אני בוחרת?
אני בוחרת ב'. אני בוחרת ביטחון.
לא נותנת לדאגות לסחרר אותי במעגל.
אני לא חלק מהמשחק הזה
כי הביטחון הזה תמיד יהיה כאן.
שקט. יציב. רגוע.
לפעמים לוקח לי רגע לגלות אותו.
קצת לנער אבק..
אבל הוא?
הוא תמיד שם.
מחכה שארגע.
נותן לי משענת זקופה ומזכיר לי:
אני לא לבד בתוך המעגל הזה.
וכך כתב החפץ חיים (בשם הגר"א, בקונטרס "נפוצות ישראל")
"מדת הבטחון אין תלוי בזכותים (זכויות) שאפילו הוא אדם שאינו הגון,
אך שחיזק בטחונו בה', כח הבטחון מגין עליו והשי"ת עושה עמו חסד…
דאפילו איננו עדיין בכלל כת יראי ה', רק הוא מיחל לחסדו, עין ה' עליו להחיותו".