יש משפט כזה שאומרים
ואני כל כך מאמינה בו:
"יש בתוכך את הכל."
אבל אם נהיה כנות רגע –
כמה פעמים קורה לנו
שאנחנו מחכות שמישהו אחר
יתן לנו את ה"כל" הזה?
שישאל: מה שלומך?
שיראה אותנו.
שיתעניין.
שיפנק.
וכשזה לא מגיע…
זה שואב מאיתנו אנרגיה.
אז השבוע אני רוצה להציע לך משהו קטן, אבל יכול לשנות את המשחק:
תתחילי לתת לעצמך.
לא בקטע גדול –
בקטע הכי פשוט.
אני גיליתי את זה על עצמי:
קורה לי לפעמים בסוף יום,
שאני רק רוצה שמישהו ישאל אותי –
"מה שלומך?"
ואולי זה ישמע לך קצת מוזר…
אבל במקום לחכות לשאלה הזאת,
אני שואלת את עצמי.
כן, ממש ככה.
עם הכוס קפה, בשקט –
"מה שלומך?"
ואז?
אני גם עונה לעצמי 
וגיליתי משהו מפתיע:
זה עובד.
אני מתחילה לספר.
לשתף.
לפרוק.
כאילו חיכיתי לעצמי כל היום הזה.
והאמת? זה לא נגמר שם
אם אני מחכה למתנה –
אני יכולה לקנות אותה לעצמי
אם אני מחכה שמישהי תתקשר אלי –
אני יכולה להיות זאת שמרימה את הטלפון.
לא כי ויתרתי על לקבל מאחרים –
אלא כי הפסקתי לוותר על עצמי.
אז אולי השבוע,
במקום לחכות שמישהו יתן לך –
תהיי את זו שנותנת.
תתענייני בעצמך.
תשאלי.
תקשיבי.
תפנקי.
כי יש בתוכך הרבה יותר ממה שאת מחכה לקבל מבחוץ.