היי אהובה.
לפני שהיום נסגר –
בואי נעצור רגע.
יש רגעים
שילד עושה שטויות.
מתפרע, מתווכח, בודק גבולות.
וברגעים כאלה
קל לנו לחשוב:
“מה יהיה איתו?”
“למה הוא מתנהג ככה?”
אבל חשוב לזכור:
המעשה – הוא רגע.
הילד – הוא הרבה יותר מזה.
ילד הוא לא ההתנהגות שלו.
הוא לא המשובה.
הוא לא הטעות.
הוא ילד טוב
שלפעמים מתקשה.
ואחד הדברים הכי מחזקים שילד יכול לקבל –
זה אמון.
שמישהו מאמין בו באמת.
אני רוצה לשתף אותך בכלי קטן
שמנסיון עושה פלאים.
בלילה,
לפני השינה –
כשהאור כבר רך
והיום נרגע –
להתקרב אליו ולומר:
“אתה יודע איזה ילד טוב היית היום?”
ואז לפרט.
בפשטות.
בכנות.
"ויתרת לאח שלך"
"התאמצת למרות שהיה לך קשה"
"ברכת ברכה בכוונה"
"התאפקת"
וכשהוא שומע את זה –
משהו בו נרגע.
הוא נזכר בטוב שבו.
הוא הולך לישון עם אור בלב.
עם תחושה שמאמינים בו.
וכשילד מרגיש שמאמינים בו –
הוא גם מתחיל להאמין בעצמו.
והשינה?
פתאום נהיית רכה יותר.
פחות מאבק.
יותר שמחה.
היום,
אם היה רגע מאתגר עם הילד שלך –
נסי לא לסכם את היום דרך הקושי.
חפשי רגע אחד של טוב –
ותני לו שם.
זה אור קטן,
שמלווה אותו גם למחר.
בהצלחה