היי שלום לך
היום נתחיל עם רגע של שיתוף.
אתמול דיברתי עם אמא שלי בטלפון.
אמא שלי בדיוק יצאה לפנסיה.
ובין כל העיסוקים שלה – היא גם אמנית יודאיקה גדולה.
והיא סיפרה לי שדיברה עם ציירת צעירה ומוכשרת
שאמרה לה בהתפעלות:
“איזה כיף לך…
שאת יכולה עכשיו ליצור את מה שאת אוהבת,
ולא לעשות רק עבודות שאחרים מבקשים ממך
בשביל להתפרנס.
עכשיו, בפנסיה – יש לך סוף סוף זמן לעצמך.”
ואז אמא שלי אמרה לי משפט קטן…
שגרם לי רגע לעצור.
היא אמרה לי:
“בעצם גם את עושה את מה שאת אוהבת.
את יוצרת את דקה של אור,
ועוד דברים שאת עושה בהנאה.”
ואז עלתה בי מחשבה.
רגע…
צריך באמת להגיע לגיל פנסיה
כדי לעשות את מה שאנחנו אוהבות?
צריך לחכות שיגיע “שלב בחיים”
שבו מותר לנו לבחור את עצמנו?
או שאולי…
אפשר כבר עכשיו.
לא לעזוב הכול.
לא לשנות חיים ביום אחד.
אבל כן –
להכניס לתוך החיים שלנו
משהו שממלא אותנו.
משהו שמחבר אותנו אלינו.
משהו קטן שאנחנו עושות
לא כי צריך,
ולא כי ביקשו,
אלא כי הלב מתרגש שם.
כי האמת היא –
אנחנו לא מתמלאות רק ממטלות.
וגם לא רק מנתינה לאחרים.
הלב צריך מקום ליצור.
לבטא.
לשמוח.
לא בגיל הפנסיה.
לא “אחר כך”.
עכשיו.
ואולי זו השאלה העדינה של היום:
מה הדבר הקטן שאת אוהבת –
ודחית שוב ושוב?
לא חלום ענק.
לא מהפכה.
רק משהו אחד
שאם תתני לו קצת מקום –
את תרגישי יותר את עצמך.
כי למלא את עצמך
זה לא מותרות.
זו דרך להישאר חיה מבפנים.
וזה אור. 💛