היה זה קו 36 מרמות
חורפי ועמוס נפשות
עליתי, וכן, נדחפתי קלות
ממהרת, נו מה לעשות
וכשבסיבוב נמחצנו ביחד
ומולי מבקרת הופיעה
גילית לפתע שכחתי ת'רב קו
הוי, אנא השם הושיעה
היא מתקרבת אט אט לכיוון
למולי, שמוטת הכתפיים
סובבתי ראשי גופי וגבי
מולי ראיתי עיניים – – –
טוב, זה לא מצחיק.
עמדתי שם.
המבקרת מתקרבת.
ואני בלי ארנק ובלי רב קו.
תולה בטחוני בהשם.
אני מרימה את העיניים.
ומולי עומדת אישה גבוהה.
עם עיני שקד חומות.
הו, קלי…
העיניים.
"ככה אתה רואה אותי עכשיו?"
עוברת בי המחשבה.
אני פשוט נאחזת בהן.
אתה רואה אותי.
יודע שאין לי רב קו עכשיו.
ומרחם.
אני ממשיכה להיאחז בעיניים. (נס שהיא לא מבחינה:)
ופתאום…
רגע.
מה זה?
הגב שלה, של המבקרת, התחכך בי עכשיו.
היא…
דילגה עליי?
דילגה.
עליי.
ועל בעלת העיניים.
השם
תודה!
… אז אל תנסו את זה באוטובוס.
תעלו תמיד עם רב קו.
אבל – אם בנסיעה מישהי מולך
מישירה מבט לעינייך
גשי אליה, שאלי בקולך,
רוצה שאשלם גם עלייך? 🙂