תקשיבי, היצור הזה גאון. פשוט גאון.
איך הוא מצליח, כל שנה מחדש,
לגרום לנו לסחוב דברים שלא שייכים לנו.
להכניס לנו לתיק משקל עודף.
לדחות, לא לחשוב, לפעול על אוטומט.
ואז, כשמגיע אלול –
פתאום אנחנו מגלות מה ארזנו.
דברים שלא שייכים לנו.
הם לא חלק מאיתנו.
הם לא הזהות שלנו.
הם דברים שנדבקו אלינו בדרך.
אז איך נלחמים בו
ביצור הזה
ביצר הזה?
אולי… באותה אסטרטגיה שבה הוא נלחם בנו.
שבוע שעבר התחלנו לעשות צ'ק-אין מוקדם.
לא מחכות לרגע האחרון כדי לחזור בתשובה.
והשבוע,
אנחנו מעמידות את הגאון הזה בפינה ושואלות אותו:
הרסת לבד?!
כי זה בדיוק מה שהוא עושה לנו. הוא משתמש בתחבולות שלו שוב ושוב
כדי להחזיר אותנו למקומות שכבר החלטנו לא להיות בהם.
אז אולי הגיע הזמן להשתמש באותה אסטרטגיה – נגדו.
לקחת את השיטות שהוא מפעיל עלינו, ולהפנות אותן לכיוון ההפוך.
בואו נעבור שלב שלב.
אחד. עזיבת החטא:
כשמישהי פוגעת בנו, אנחנו יודעות מצוין להחליט:
עד כאן. אנחנו לא רוצה לראות אותה יותר. לא רוצות לדבר איתה.
לא רוצה להיות שוב במקום הזה.
אז בואו ניקח את אותו כוח בדיוק לעזיבת החטא.
הרי גם החטא הזה פוגע בנו.
בואו נגיד לו: עד כאן. אני לא רוצה אותך יותר בחיים שלי.
שתיים. חרטה:
מצחיק איך על דברים שלא עשינו אנחנו יודעות להתחרט מצוין.
הילד לא מרגיש טוב?
"למה לא שמתי לב? למה הדלקתי מזגן?"
אז בואו ניקח את יכולת החרטה המפותחת שלנו – ונשתמש בה במקום הנכון.
על מה שבאמת עשינו, ועל מה שאנחנו באמת רוצות לתקן.
שלוש. וידוי:
על הבית המבולגן אנחנו לפעמים מתוודות לשכנה, לחברה, לכל מי שרק מוכן לשמוע.
אבל יש דברים שהכתובת שלהם היא אחרת.
בואו נתודה על הדברים הנכונים במקום הנכון.
מול בורא עולם.
ארבע. קבלה לעתיד:
לא צריך לארוז מזוודה שלמה של קבלות.
קבלה אחת קטנה. אמיתית. כזאת שאפשר לעמוד בה.
כי גם כאן היצר לפעמים עובד עלינו בתחכום:
מישהי פגעה בך – ואת כבר "מקבלת על עצמך" לזכור את זה כל פעם שתפגשי אותה…
אז בואו נקבל משהו אחר לעתיד.
קטן. טוב. אפשרי.
בואו נאמין שאנחנו יכולות.
השבוע, כשאנחנו מתקדמות בתוך אלול,
בואו נזכור:
אנחנו לא צריכות להמציא כוחות חדשים.
יש בנו כבר את כל הכוחות.
היכולת לעזוב.
היכולת להתחרט.
היכולת לדבר.
היכולת לקבל החלטה חדשה.
רק צריך לקחת את כל מה כבר עושות בלי לחשוב…
ולהתחיל לעשות אותו עם מחשבה.
כי היצור הזה אולי גאון.
אבל אנחנו?
לא ניתן לו להרוס לבד.